"אנשים חושבים שהם חווים חוויות חוץ-גופניות, ואילו האמת היא שרוב הזמן הן חווים חוויות פנים-גופניות. אנחנו נמצאים בכל מקום כל הזמן, רק חלק זעיר מהזמן אנחנו מודעים לכך, תפוסים בעור הדעת המונעת מאיתנו להתפשט" - כך מנסח גיבור הסיפור "לא נולדנו כדי לחיות, נולדנו כדי לחלום" את התובנה שהוא מגיע אליה לאחר שנשלח לסדרת ניסויים בחוות פטריות בדרום הארץ, והתובנה שלו היא קו מנחה בכל 35 הסיפורים המכונסים ב-'תכנון להתאוששות מאסון'. כל הסיפורים עוסקים, באופן זה או אחר, בעולם ובחברה שלאחר אסון גדול, שלא תמיד מבואר עד סופו אך תמיד כרוך בשינוי התודעה של מי שמתוודע אליו. כל סיפור מן הסיפורים הוא ניסיון היחלצות נועז מגבולות הדעת, הוא פתח למציאויות או למצבי תודעה אחרים, מופלאים ופשוטים, פנטסטיים וריאליסטיים, קרובים למציאות המוכרת של ישראל 2003 ומאירים אותה, או רחוקים ממנה כל-כך, עד שהם נהפכים לדרך התבוננות מרתקת וחדשה בה.
— שמעון אדף